גישות בכתיבת הבדיקות
בעבר, הגישה הקלאסית היתה שהמפתח כותב קוד, במקרה הטוב כותב תסריטי בדיקות לעצמו, מריץ אותן ומתקן את התקלות שנמצאו אצלו, מתקן וחוזר חלילה. היום נעזרים בבודקים אובייקטיביים שמעלים את השאלה - איך נבדוק את המוצר בצורה הטובה ביותר.
גישת TDD - Test driven development - בגישה זו ישנו תכנון לתרחישי הבדיקה בהתבסס על הדרישות עוד לפני שמתחילים לכתוב את הקוד של המוצר. רק לאחר כתיבת הבדיקות מפתחים את המוצר, והבדיקות מהוות לנו אבני דרך כדי לראות שכל מה שהיינו צריכים לקיים על פי הדרישות - אכן התקיים.
גישה נוספת (ויש אומרים משלימה) - BDD - Behavior Driven Development - כתיבת תסריטי בדיקה שמונעים ע"י הפעולות שאמורים לבצע משתמשי המערכת. הפעולות מתוכננות כסיפורי משתמש (User Stories) והם הבסיס לתכנון תסריטי הבדיקה.
הנה אחד הסרטונים היותר טובים ברשת בנוגע להבדלים בין TDD ל BDD:
גישת CDD -Context Driven Development - התייחסות לבדיקות הינה על פי ההקשר של המוצר/התוכנה, כלומר ניתנת משמעות גבוהה לניתוח הבדיקות על פי מורכבות הבעיה, להתחשב בסיכונים האפשריים בשימוש במוצר / מערכת.
כלומר, בדיקות של מוצר רפואי מול בדיקות למוצר בטחוני לדוגמה, יתוכננו וינוהלו באופן שונה.
ג'יימס באך הוא אחד מהמייסדים של גישה זאת.
יש לו מאמר מצויין בנוגע לתהליכים אוטומטיים בגישה זאת - לחץ פה לקישור להורדה.
אותו שיעור מצויין מועבר על ידו גם בסרטון מהיוטיוב - לחץ כאן (רק אם יש לך זמן - שעה ועשרים דק')